נדחו ערעורים על גזר דינו של מורשע בעבירות ניסיון לצאת את האיזור ללא אישור כדין ובאמצעות ת"ז מזוייפת

בתאריך 28.10.08 נעצר המערער על ידי כוחות הביטחון, עת ניסה לצאת מתחומי האזור בלא שהיה לו אישור כדין לכך. בעשותו כן, השתמש המערער בתעודת זהות ישראלית מזויפת, והציג עצמו בשם תושב מזרח ירושלים. מיד עם מעצרו, הועבר המערער לחקירה, כך התברר, כי המערער רכש את התיעוד המזויף ושילם עבורו סך של 2,500 ש"ח.

בתאריך 11.11.08 הודה המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום, הורשע ונגזר דינו. בגזר הדין, סקר ביהמ"ש את רמת הענישה הראויה בסוג זה של עבירות, ובסופו של דבר גזר עליו 65 ימי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 1,000 ש"ח.

סבורה הייתה הסנגוריה כי שגה ביהמ"ש בהערכת נסיבותיו האישיות של המערער,ולפיכך, בחרה למצוא תרופה מתאימה, בפסיקותיו של בימ"ש זה. בערעורה שבכתב וכן בטיעוניה שבעל פה, קבלה הסנגוריה על מספר ימי המאסר שנגזרו על המערער, וכן קבלה על גובה הקנס הכספי. לא כך סבורה הייתה התביעה הצבאית, אשר ראתה בעונש, כעונש שאיננו הולם ואיננו משרת את האינטרס הציבורי. בשלב זה, הודיעה התביעה הצבאית כי היא מבקשת להגיש הודעת ערעור ולהכיר בה כמי שמערערת, אף היא, על גזר דינו של בימ"ש דלמטה. הודעת ערעור זו התקבלה על ידי הסנגוריה בהבנה ובהסכמה, ועל כן, תקפה התביעה הצבאית, אף היא, את פסיקת ביהמ"ש קמא.

באשר לרמת הענישה הראויה בסוג זה של עבירות, כבר קבעתי לא אחת כי מאסר לתקופה קצרה הוא נטול כוח הרתעתי ואין בו כדי לבטא את המסגרת ההרתעתית הראויה אשר אנו נדרשים לה. בעד"י 4622/07 קבעתי כי:

 "אמנם, מצווים בתי המשפט לשקול במידה נכונה את נסיבותיו האישיות של העומד בפניו, ולהתאים אגב כך את עונשו לנוכח חומרתה של העבירה. יחד עם זאת ומשנקבעה רמת ענישה הולמת, יש למלא אחריה, עד כי סטייה ממנה תהיה אך ורק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. קבענו בשורה ארוכה של פסקי דין, כי היציאה מהאזור שלא כדין ובמיוחד תוך כדי עבירה נוספת, אם בשימוש בכלי רכב ישראליים ללא היתר ואם תוך זיוף תעודות זהות ושימוש בהן, טומנות בחובן סיכון בטחוני לא מבוטל והן מקשות מאוד על גורמי הביטחון למלא את תפקידם. אף אם נקבל את הטענה כי הצורך לצאת מהאזור לא נבע מטעמים ביטחוניים דווקא, אלא משום הצורך להוציא לחם מן הארץ, אין כל ספק כי לא נוכל להתעלם מהאינטרס הציבורי הדורש התייחסות מיוחדת למכת אזור זו."

ככל שנוגעים הדברים לעניינינו, השתכנעתי כי כב' השופט רס"ן אמיר דהאן שקל ובדק ואיזן נכונה בין כל האינטרסים הראויים. פסק דינו מנומק היטב ובנוי לתלפיות, ועל כן, אינני סבור כי יש מקום להתערבותי בפסיקתו.

אשר על כן, אני דוחה את שני הערעורים גם יחד.

ניתן היום, 19 בנובמבר 2008, כ"א בחשוון התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: